תפיסת העבודה של ארגון בטרם, העומדת בבסיס זרקור זה, נשענת על הבנת יסוד ברורה:

את מרבית הפגיעות בתאונות ילדים אפשר למנוע באמצעות ניהול סיכונים חכם והתאמת הסביבה אליהם.
בבחינת השפעות המלחמה, השיח הציבורי התמקד באופן טבעי בהגנה מפני האיום הישיר של פגיעת טילים.
אולם, חשוב לתת את הדעת גם על ה"מחיר השקט": היפגעות הילדים הבלתי מכוונת שנגרמה בעורף על רקע המלחמה.

זרקור זה למחקר סוקר את נושא היפגעות ילדים מתאונות בצל המלחמה ובעקבותיה,
ומציג זוויות שטרם נחקרו בישראל. אנו מאמינים שעם הערכות נכונה בתקופה שאחרי המלחמה,
ניתן יהיה למנוע מקרי היפגעות קשים גם בתקופות מלחמה, וגם בימי שגרה.

להלן עיקרי הדברים:

1. בתקופת טרום המלחמה (ינואר-פברואר 2026) נרשם זינוק של 109% בתמותת ילדים מתאונות בהשוואה לאשתקד.
2. בעוד שבמצב חירום עשויה לחול ירידה בהיפגעות, ככל שמצב החירום מתמשך והופך ל"שגרה", חלה עלייה מובהקת בתמותת ילדים מתאונות.
3. 61% ממקרי המוות בתקופה של לחת וחרדה טרום מלחמה (ינואר- פברואר 2026) נגרמו בתאונות דרכים, כאשר רובם (57%) היו ילדים הולכי רגל.
4. מתח וחרדה ביטחונית יוצרים "עומס קוגניטיבי" ששוחק את יכולת ההשגחה ההורית ומגביר את חשיפת הילדים לסכנות, ועקב כך, גם לרמת היפגעות גבוהה.
5. כיום אין תקן בטיחות מחייב במתקני שהייה המוניים, אליהם מפונים משפחות בזמן מלחמה, כשבתיהם קרובים אל הגבול, או כאלה שבתיהם נפגעו מטילים. המדובר בהעדר תקנים כגון חלונות ללא סורגים ובריכות לא מגודרות. כל אלה מעלים את הסיכון לנפילות וטביעות.
6. הסיכון בולט ביתר שאת בקרב החברה הבדואית בנגב, עקב חוסר בתשתיות ביטחון ובטיחות מתאימות.

1. מבוא: המחיר השקט של המלחמה

המציאות שיצרה המלחמה – לרבות עקירת אזרחים מבתיהם, מעבר למגורים זמניים,
שיבוש שגרת החיים, ושהייה ממושכת בסביבה צפופה או כזו שאינה מותאמת לילדים –
היוותה כר פורה לתאונות ביתיות חמורות, כוויות, נפילות והרעלות.
הסכנה הפיזית הוחמרה גם בשל שגרת האזעקות; על פי נתוני משרד הבריאות,
מאות ילדים נפגעו מבהלה בדרך למרחב המוגן, שניים מהם באופן קטלני.

לכך התווספו ההיבטים הנפשיים והרגשיים שהעצימו את רמת הסיכון:
רמות חסרות תקדים של מתח, לחץ, חרדה ודיכאון, שחקו את המשאבים המשפחתיים,
ופגעו בפניות הרגשית של ההורים וביכולתם לספק השגחה רציפה,
מה שהעלה משמעותית את רמת הפגיעות של הילדים.

מנקודת מבט חברתית-בריאותית, סיכום נתוני המלחמה מראה כי המשבר שימש כמגבר
לאי-שוויון בבריאות ולפערי בטיחות. הנתונים מצביעים בבירור כי ילדים המשתייכים
לאשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים (אשכולות 1-3 במדד הלמ"ס),
ובפרט ילדים מהמגזר הערבי והבדואי בנגב, וכן משפחות מהמגזר החרדי,
משלמים את המחיר הכבד ביותר (Agam et al., 2026).

זרקור זה נועד להאיר פער משמעותי בתשומת הלב הציבורית והממשלתית.
בזמן שמשאבי המדינה הופנו למאמץ המלחמתי, פערים בהסדרה ובתשתיות בכל הנוגע
למעטפת הבטיחות הפיזית והיומיומית של ילדים ששהו בעורף הועצמו,
ואוכלוסיות מוחלשות נפגעו באופן חריג. המסמך ממקד את תשומת הלב בשתי זירות מרכזיות:
ילדים שפונו למתקני שהייה זמניים, וילדים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

Agam, A., Godler, Y., & Calif, E. (2026). Unintentional childhood mortality during emergencies in Israel: a comparative study. Injury Prevention, 32(2), 241-249.

2. תמונת מצב בישראל: חקיקה, רגולציה ופערים בשטח

המציאות הישראלית בשנת 2026 מתאפיינת באתגרי שיקום לאומיים מורכבים.
משפחות רבות עדיין מצויות בתהליכי מעבר, מגורים זמניים,
או מתמודדות עם פגיעה כלכלית ותשתיתית בעקבות סבבי הלחימה.
אתגרים אלו, והפערים בחקיקה וברגולציה, באים לידי ביטוי באופן החריף ביותר
בשתי חזיתות עיקריות:

א. מתקני הפינוי והיעדר הסדרה מותאמת לילדים

על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת (לרר ושחר, 2025),
עשרות אלפי ישראלים (מתוך כ-68,000 שפונו מהצפון) עדיין שוהים מחוץ לבתיהם,
כאשר אחוז ניכר מהם הם ילדים ובני נוער. לצד הפגיעה הפיזית והכלכלית,
ניכר היקף פגיעה נפשית חסר תקדים (מבקר המדינה, 2025):
חל זינוק של כ-25% בכמות הטיפולים הפסיכותרפיים בקופות החולים מאז פרוץ המלחמה,
עם שיעורי פנייה גבוהים במיוחד בקרב ילדים שחוו טראומה, חרדה ודיכאון
(Ynet, 2026; ישראל היום, 2026). העומס הנפשי בקרב הילדים, בשילוב השחיקה ההורית,
מייצרים סביבה שבה הקשב לבטיחות הפיזית יורד לשפל מסוכן.

למרות הצורך הקריטי בסביבה בטוחה, אין כיום בשטח תקן מחייב ל"סביבת שהייה ארעית מותאמת ילדים".
בעוד שחוק התכנון והבניה וחוק רישוי עסקים מגדירים היטב את תנאי הבטיחות
במוסדות חינוך ובתי מלון בשגרה, אין תקנה ספציפית הדורשת התאמה של מתקני שהייה המוניים
כגון אכסניות, מלונות פינוי או מתנ"סים שהוסבו למקלטים לשהות ממושכת של משפחות.
פער רגולטורי זה מוביל בפועל לעלייה בסיכון לנפילות מגובה עקב חלונות ללא סורגים
ולנגישות למקורות מים ללא גידור מתאים מחוץ לשעות הפעילות
(ויזל, 2024; הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, 2023).

ב. סכנה כפולה בכפרים הבלתי מוכרים בנגב

חזית סיכון מרכזית נוספת מצויה בפזורה הבדואית, שם האתגר הוא כפול.
לצד המחסור החמור בממ"דים תקניים המספקים הגנה מפני טילים,
קיים גם חוסר בחיבור מסודר ובטיחותי לרשת החשמל.
המציאות התקציבית מקשה על יישום תוכניות פיתוח קבועות,
מה שמותיר אוכלוסייה זו פגיעה באופן בלתי פרופורציונלי (Cherki et al., 2022).
כך, למשל, בניסיון להתחמם בחורף בתוך מבנים ארעיים,
משפחות רבות נאלצות להשתמש בתנורי סלילים ובמוקדי אש גלויים.
אמצעים אלו מהווים גורם סיכון ישיר ומרכזי לכוויות קטלניות, במיוחד בקרב פעוטות.

ישראל היום (17 בפברואר 2026). עלייה חדה בטיפולים נפשיים – זו הקופה בה מטפלים הכי הרבה.
נגיש ב:

https://www.israelhayom.co.il/health/article/19925604

לרר, מ' ושחר, ת' (2025). נתונים מעודכנים על מפונים מהצפון. מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
נגיש ב:

https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/3bdee492-242b-f011-a85f-005056aa9911/2_3bdee492-242b-f011-a85f-005056aa9911_11_21116.pdf

Ynet (18 בפברואר 2026). דוח משרד הבריאות: עלייה של 25% בכמות הטיפולים הפסיכותרפיים במלחמה.
אוחזר מתוך:

https://www.ynet.co.il/news/article/hj82vkfubx

מבקר המדינה (2025). הטיפול בבריאות הנפש בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל. דוח ביקורת מיוחד.

ויזל, מ' (2024). במקום הנמוך בעולם צומחת תקווה: הקמת מערכת חינוך במלונות מפונים בים המלח.
מכללת לוינסקי לחינוך ומשרד החינוך.
נגיש:

https://www.mayawizel.com/wp-content/uploads/2024/02/%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A0%D7%9E%D7%95%D7%9A-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%AA-%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94.pdf

הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. (20 בנובמבר 2023). פרוטוקול מס' 25:
מצבם של ילדים חטופים, נעדרים ומפונים במלחמת חרבות ברזל.
הכנסת ה-25.

https://fs.knesset.gov.il/25/Committees/25_ptv_3725935.doc

Cherki, M., Frenkel, A., Hassan, L., Klassov, Y., Bloom, S., Czeiger, D., & Shaked, G. (2022).
Analysis of Trauma Injuries Among the Minority Population in Southern Israel—a District-Wide Study.
Journal of Racial and Ethnic Health Disparities, 9(5), 1957-1964.

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35484447/

3. סקירת ידע מהעולם

מחקרים אקדמיים:

תמותת ילדים מהיפגעות בלתי מכוונת בעתות חירום בישראל (2024):

מחקר השוואתי מצא כי בניגוד לסגרי הקורונה שהפחיתו את ההיפגעות,
מצב של חירום ביטחוני ממושך מוביל דווקא לעלייה מובהקת בתמותת ילדים
מתאונות ביתיות וסביבתיות. התופעה בולטת במיוחד בחברה הערבית,
שסובלת משיעורי תמותה גבוהים משמעותית עקב מחסור במרחבים מוגנים ובתשתיות בטיחותיות.
החוקרים מסבירים שחרדה ודחק קיומי מעמיסים על ההורים ושוחקים דרמטית את יכולת ההשגחה שלהם.
המסקנה ברורה: אי אפשר להסתמך על "השגחת הורים" כאסטרטגיית מניעה בלעדית בזמן מלחמה,
והמדינה חייבת לספק פתרונות בטיחות והתערבות אקטיבית בשטח.

Agam, A., Godler, Y., & Calif, E. (2024). Unintentional childhood mortality during emergencies in Israel: a comparative study.
Injury Prevention.

https://injuryprevention.bmj.com/content/early/2024/08/23/ip-2023-045229

תמותת ילדים מהיפגעות בלתי מכוונת במצבי טרום-מלחמה (2026):

מחקר המשך של צוות המחקר של ארגון בטרם מנתח את הזינוק הדרמטי בתמותת ילדים
מהיפגעות בלתי מכוונת בישראל במהלך החודשים ינואר ופברואר 2026,
תקופה של מתח ביטחוני שקדמה לפרוץ מלחמה. בתקופה זו חלה עלייה של 109%
במספר ההרוגים בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2025 (23 מקרים בסך הכול).
הגורם המרכזי לתמותה היה תאונות דרכים (61% מהמקרים),
כאשר רוב הנפגעים היו הולכי רגל (57%).

המחקר חושף פערים חברתיים חמורים, שכן 70% ממקרי התמותה אירעו ביישובים
המדורגים באשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים, תוך פגיעה חסרת פרופורציה
בילדים מהחברה הערבית והחרדית. תופעה זו מוסברת באמצעות המושג
"שגרת חירום טרום-מלחמה". החרדה מפני המלחמה יצרה עומס קוגניטיבי
ותחושת גורליות בקרב ההורים, מה שהוביל לירידה בהשגחה הרציפה על הילדים.
מצב פסיכולוגי זה הפך לקטלני במיוחד בשכונות מוחלשות הסובלות ממחסור
בתשתיות בטיחות בסיסיות.

Agam, A., Godler, Y., & Calif, E. (2026). The Impact of Pre-War Anxiety and 'Anticipatory Emergency Routines'
on Unintentional Pediatric Mortality: A Population-Based Study. Under Review.

ניתוח מקרי טראומה במלחמת עזה (2025):

מחקר חתך אפידמיולוגי ניתח מקרי טראומה כירורגיים שהתרחשו במהלך המלחמה.
החוקרים סיווגו את הפגיעות לראשוניות (קינטיות), משניות,
ושלישוניות (Tertiary injuries – פגיעות עקיפות עקב קריסת תשתיות ותנאי עקירה,
קרי תאונות בלתי מכוונות). הממצאים מדגישים את הסכנה החמורה בעקירה מתמשכת:
פגיעות שלישוניות (תאונות) היוו 33% מכלל מקרי הטראומה הכירורגית.
באופן מובהק, הפגיעות השלישוניות נצפו בעיקר בקרב פעוטות מתחת לגיל שנה (20% מקבוצה זו).
המסקנה המרכזית היא שמשבר תשתיות ועקירה מייצרים נטל כבד מאוד של תחלואה מתאונות בקרב ילדים.

Wajahath, M., Nasser, E., Nayfeh, T., Irfan, B., Balasundaram, R., Nasser, M., & Saleh, K. J. (2025).
Trauma by the Numbers: A Cross-Sectional Analysis and Categorization of Trauma Cases in the Gaza War.
International Journal of Public Health, 70, 1607877.

https://doi.org/10.3389/ijph.2025.1607877

צריכת תקשורת ורווחתם של הילדים – ידע קיים:

מחקר אורך מקיף בחן את ההשפעות של חשיפה עקיפה דרך מסכי התקשורת
(Mediated exposure) לאלימות פוליטית-ביטחונית על ילדים ובני נוער בישראל.
הממצאים הראו כי צריכה עקבית ובלתי מבוקרת של דיווחי חדשות ותמונות מאזורי לחימה,
בפרט בזמן שהייה ממושכת בממ"ד, קשורה באופן סטטיסטי מובהק לעלייה בסימפטומים
של פוסט-טראומה (PTSD) ולהתפתחות התנהגויות סיכוניות.

מסקנת החוקרים היא כי הילדים סופגים טראומה משנית הפוגעת ביכולת הוויסות העצמי שלהם,
מה שמעלה את פוטנציאל ההיפגעות הפיזית. היישום המניעתי הנגזר מכך נשען על
"תיווך הורי" (Co-regulation): שליטה קפדנית על חשיפת הילדים למסכים,
קיום "דיאטת חדשות", וייצור פעילויות הסחת דעת אקטיביות המסייעות להורדת מפלס החרדה.

Dvir Gvirsman, S., Huesmann, L. R., Dubow, E. F., Landau, S. F., Shikaki, K., & Boxer, P. (2014).
The effects of mediated exposure to ethnic-political violence on Middle East youth's subsequent post-traumatic stress symptoms and aggressive behavior.
Communication Research, 41(7), 961-990. doi:10.1177/0093650213510941.
Available at:

https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC4596244/

מסמכי רגולציה בינלאומיים:

אסטרטגיית פעולת המוקשים הלאומית של אוקראינה (2024):

מסמך רגולטורי ממשלתי שאושר על ידי קבינט השרים האוקראיני כאמצעי להתמודדות
עם סיכוני המלחמה האזרחיים. הרציונל הוא הקטנת ההיפגעות הבלתי מכוונת של ילדים
ואזרחים מנפלי תחמושת. המסמך מטיל חובה על מוסדות החינוך להטמיע תוכניות מוסדרות
לחינוך לסיכוני תחמושת נפיצה (EORE). בישראל, למרות חשיפה מתמשכת לשברי יירוט ונפלים,
טרם עוגנה רגולציה ארצית המחייבת הדרכה בטיחותית אחידה בנושא זה.

Cabinet of Ministers of Ukraine. (2024). National Mine Action Strategy of Ukraine to 2033.

https://demine.gov.ua/

תקנות סיוע החירום ודיור זמני – מסצ'וסטס, ארה"ב (760 CMR 67.00):

תקנות של מדינת מסצ'וסטס המסדירות את הסטנדרטים למקלטי חירום ושהייה זמנית למשפחות
(Temporary Emergency Shelter). הרציונל הוא הבטחת מוגנות ורווחה באזורי עקירה או אסון.
התקנות אוסרות שיכון של ילדים במתקנים שאינם עומדים בסטנדרטים מחמירים של בטיחות אש,
מניעת הרעלות וגידור פסיבי. כל מתקן מחויב בבדיקות בריאות ובטיחות
(Health and Safety checks) תכופות כתנאי לקבלת מימון מדינתי.
רגולציה זו מחייבת את הגורם הקולט לייצר סביבה פסיבית בטוחה (Child-proofing).

Massachusetts Code of Regulations. (n.d.). 760 CMR 67.00: Temporary Emergency Shelter.

https://www.mass.gov/doc/760-cmr-67-eligibility-for-emergency-assistance-ea/download

תוכניות התערבות ומודלים להצלחה:

כיתות הבטיחות הניידות של UNICEF, אוקראינה (2023-2025):

תוכנית התערבות רחבת-היקף שבה הופעלו 15 רכבים ייעודיים
(Mobile Safety Classes) המאובזרים באמצעי הדרכה אינטראקטיביים
המגיעים ישירות לקהילות עקורות ולמוקדי לחימה.
הצוותים מעבירים הדרכות חווייתיות על בטיחות אש, זיהוי נפלים ומניעת תאונות,
והגיעו ליותר מ-185,000 ילדים.

UNICEF. (2023). UNICEF organizes 15 mobile safety classes for children.

https://www.unicef.org/ukraine/en/press-releases/unicef-organizes-15-mobile-safety-classes-children

קורס להוראת בטיחות מוקשים לילדים – אוקראינה/UNICEF (2023):

מודל התערבות חינוכי מקוון שפותח עבור מורים, עובדים סוציאליים ואנשי חירום
(Train the Trainers). כולל מערכי שיעור המותאמים התפתחותית תוך שימוש באלמנטים
של משחק (Edutainment). המודל מראה כיצד הכשרה מרחוק של מנהיגי קהילה יכולה לפצות
על חוסר היכולת להגיע לכל ילד פיזית.

UNICEF. (2023). UNICEF launches new online children's mine safety course for teachers and emergency service workers.

https://www.unicef.org/ukraine/en/press-releases/new-online-childrens-mine-safety-course

4. תמצית הממצאים

הסקירה הבינלאומית ונתוני המחקר המקומיים מציגים תמונה קוהרנטית:
פגיעות היקפיות (שלישוניות) ובלתי מכוונות מהוות חלק ניכר מנטל התחלואה
של ילדים באזורי סכסוך, והן פוגעות באופן קשה וחזרתי באוכלוסיות החלשות ביותר.

כפי שמראים המחקרים מישראל ומעזה, תקופות של דחק ביטחוני מצמצמות את הקשב ההורי
ואת פניותם הרגשית, ובהעדר תשתית הנדסית בטוחה – הילדים חשופים לתאונות יומיומיות
מסכנות חיים, באופן מוגבר לעומת מצבי שגרה.

הרגולציה בארה"ב מוכיחה כי ניתן לדרוש סביבה הנדסית בטוחה במתקני שהייה ארעיים,
בעוד שהמודלים של UNICEF מאוקראינה מציעים מענה גמיש של "הבאת הבטיחות אל השטח".
חפיפה בין הממצאים למציאות הישראלית מצביעה על כך שניתן לפצות על היעדר פתרונות
תשתית של קבע באמצעות שילוב של התאמות פסיביות מהירות במתקני הפינוי יחד עם מערכי
הדרכה ניידים וקהילתיים שישולבו בקרב האשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים.

5. תובנות והמלצות אופרטיביות

כדי לתת מענה יעיל, ארגון בטרם ממליץ על הצעדים הבאים למקבלי ההחלטות:

1. קביעת סטנדרט "התאמה פסיבית" למתקני פינוי ושהייה המונית: יש לחייב רגולטורית כל מתקן (מלון/אכסניה) המארח משפחות במימון ציבורי להתקין אמצעי בטיחות פסיביים בסיסיים (מגבילי פתיחה לחלונות, הנגשת שקעים בטוחים, גידור בריכות).
2. סבסוד חכם של בטיחות מונעת בפזורה הבדואית: אישור מנגנון תקציבי נקודתי לסבסוד רכישת אמצעי חימום בטוחים (רדיאטורים) כתחליף לשימוש במוקדי אש גלויים ותנורי סלילים בחורף.
3. הטמעת נוהל בדיקת סביבה במערכי הרווחה: הנחיית העובדים הסוציאליים הקהילתיים לכלול רשימת תיוג חזותית של בטיחות סביבת הילד במלונות הפינוי.
4. הקמת מודל "ניידות בטיחות" ברשויות מקומיות: הפעלת כלי רכב ייעודיים שיגיעו לשכונות המצוקה ולריכוזי מפונים להעברת הדרכות על סכנות נפלים, בטיחות אש ומניעת תאונות.

6. סיכום

תפיסת החוסן הלאומי של ישראל חייבת לעבור שינוי פרדיגמה:
ביטחון הילדים בעורף לא מסתיים בעמידותו של הממ"ד מפני איום חיצוני.
כאשר משפחות נעקרות מבתיהן, מתמודדות עם שחיקה נפשית אדירה,
הילדים הופכים לקורבנות השקטים של המלחמה בתוך ביתם שלהם.

תפקידנו, כחלק בלתי נפרד משיקום העורף, הוא להבטיח שמעטפת ההגנה האזרחית
של מדינת ישראל כוללת מעתה גם חוסן בטיחותי והנדסת בטיחות מותאמת,
באמצעות חקיקה, השקעה בהגנה פסיבית וחינוך פרואקטיבי.