הקשר שבין היפגעות בלתי מכוונת של ילדים ובין התעללות והזנחה של ילדים

על הקשר שבין היפגעות בלתי מכוונת של ילדים ובין התעללות

דברי פתיחה

פגיעות לא מכוונות בילדים – כמו תאונות בבית או בשכונה – הן חלק ממכלול רחב יותר של בעיות הקשורות לרווחה ובריאות של ילדים. מחקרים מרחבי העולם מצביעים על קשר ברור בין פגיעות אלו לבין מצבים של הזנחה או התעללות בילדים. מכאן שלא ניתן להפריד בין הטיפול בפגיעות כאלה לבין ההתמודדות עם הזנחה והתעללות, גם אם הסיבות לפגיעות נראות שונות במבט ראשון. המחקרים שנציג בזרקור זה בוחנים מגוון גורמים שעשויים להעיד על סיכון להזנחה או להתעללות – כמו תנאים בשכונה או מצב כלכלי.

מטרת הזרקור הנוכחי היא להבליט את התנאים שגורמים לפגיעות אלה ולהציע דרכים מעשיות, כולל תוכניות התערבות מותאמות, שינויים ברגולציה וחקיקה, על מנת למנוע אותן.

אנו מקווים שמסמך זה יעזור למקבלי ההחלטות, לאנשי מקצוע ולארגוני החברה האזרחית להבין עד כמה חשוב לשלב כוחות – רפואיים, חינוכיים וחברתיים – כדי להבטיח שילדים בישראל יגדלו בסביבה בטוחה ובריאה. ככל שנבין טוב יותר את ההשפעות הבריאותיות הרחבות של הזנחה והתעללות – כשפגיעות לא מכוונות הן רק דוגמה אחת – נוכל לשפר את שיתוף הפעולה בין כל מי שפועל למען הילדים, ולתרום לשיפור רווחתם, בריאותם ובטיחותם של ילדים בישראל.

זרקור למחקר: עיקרי הדברים

זרקור זה מציג סקירה של מחקרים ונתונים עדכניים בנושא התעללות והזנחה של ילדים והשלכותיהם. המחקרים הנסקרים עוסקים בקשר שבין חוויות פגיעה בילדות לבין מקרי היפגעות בלתי מכוונת בגיל ההתבגרות; בקשר בין התעללות בילדות לבין תחלואה פיזית ונפשית בגיל מאוחר יותר; בחשיבות של תיעוד קולו של הילד במסגרות רווחה; בפיזור הגיאוגרפי של מקרי התעללות ובהשפעת תנאים חברתיים-כלכליים על התופעה; ביעילות של תוכניות התערבות שונות למניעת התעללות במשפחות בסיכון; ובסקירה של חקיקה אמריקאית בנושא חובת הדיווח על חשד לפגיעה בילדים.

מן הסקירה עולה כי ילדים שחווים התעללות או הזנחה נמצאים בסיכון מוגבר להיפגעות בלתי מכוונת ולתלות ממושכת בשירותים רפואיים, לעיתים בגלל חוסר זיהוי מספק של המצוקה מצד אנשי המקצוע. ממצאים נוספים מצביעים על קשר בין מקרי התעללות לבין עוני והזנחה מוסדית בשכונות מגורים, ועל היעילות של תוכניות התערבות – כגון ביקורי בית – במניעת התעללות. לבסוף, נמצא כי חובת הדיווח על חשד לפגיעה בילדים משתנה ממדינה למדינה בארצות הברית, והיעדר מדיניות אחידה עלול לפגוע באפקטיביות של ההגנה על ילדים.

המלצות מרכזיות שעולות מן הסקירה:

• טיפול אפקטיבי בהתעללות ובהזנחה עשוי להפחית גם פגיעות בלתי-מכוונות בקרב ילדים.
• יש להשתמש בפניות חוזרות של ילדים לשירותים רפואיים כסימן אזהרה לפגיעה אפשרית.
• חשוב להקשיב לעדויות של ילדים, במיוחד כשמדובר בדפוסים חוזרים של פגיעה.
• יש לקדם תוכניות התערבות שהוכחו כיעילות, עם דגש על עבודה ישירה של אנשי מקצוע ומשאבים קהילתיים מול המשפחות.
• קובעי מדיניות נדרשים לגבש כללים אחידים וברורים לדיווח, תוך הבטחת שוויון והגנה על קבוצות פגיעות במיוחד.

הקשר בין התעללות להיפגעות בלתי-מכוונת

מחקר שנערך בשבדיה בדק את הקשר בין חוויות של פגיעות שונות בילדות לבין פגיעות לא מכוונות בגיל ההתבגרות, כמו תאונות שדרשו טיפול רפואי או אשפוז. בני נוער שדיווחו שחוו התעללות – פיזית, נפשית, מינית, הזנחה או שהיו עדים לאלימות בין ההורים – היו בסיכון גבוה יותר להיפגע מתאונות שדרשו טיפול רפואי או טיפולי שיניים בשנה האחרונה. מתבגרים שחוו כמה סוגים של התעללות היו בסיכון כפול להיפגע מתאונה, לעומת בני נוער שלא חוו פגיעות כאלה. בנוסף, בני נוער שדיווחו על פגיעות בילדותם גם נטו יותר לספר שבעבר אושפזו בעקבות פציעות. החוקרים ממליצים לאנשי מקצוע לשים לב במיוחד על ילדים ובני נוער שמרבים להגיע לטיפול רפואי בעקבות פגיעות, בשל ההיתכנות שהם חווים גם פגיעות מהסוגים האחרים שהוזכרו.

לקריאה:

Tindberg, Y., Janson, S., & Jernbro, C. (2023). Unintentional injuries are associated with self-reported child maltreatment among Swedish adolescents. International journal of environmental research and public health, 20(7), 5263.
Available at: https://doi.org/10.3390/ijerph20075263

התעללות במהלך הילדות והתלונות הרפואיות בקרב מתבגרים ומטופלים שהגיעו לגילאי הבגרות לא מכבר

עבודת דוקטורט מנורבגיה בדקה את הקשר בין פגיעות שחוו ילדים, כחלק מהתעללות, לבין בעיות רפואיות שהם מדווחים עליהן בגיל ההתבגרות ובתחילת הבגרות. המחקר בחן האם התסמינים הנפשיים שנובעים מהטראומה – כמו פוסט-טראומה – גורמים גם לבעיות גופניות בגיל מאוחר יותר. החוקרת השתמשה בשני מקורות מידע: סקר גדול שכלל מעל אלף בני נוער ובוגרים צעירים מהאוכלוסייה הכללית, ומחקר שכלל 116 מתבגרים שעברו התעללות. מהסקר עלה כי מי שעבר התעללות בילדות נוטה גם לדווח על יותר בעיות גופניות. ככל שהתלמידים דיווחו על יותר סוגי התעללות, כך גם גדלה כמות התלונות הבריאותיות. בנוסף, תגובות של פוסט-טראומה הסבירו חלק גדול מהקשר הזה, במיוחד אצל מי שחווה יותר משני סוגים של פגיעה. במחקר השני, שהסתמך על ראיונות עם נפגעים, נמצא שילדים אשר דיווחו על התעללות סבלו יותר מתסמיני פוסט-טראומה בהשוואה לאחרים, ונפגעי התעללות מינית סבלו יותר גם מדיכאון, ניתוק רגשי (דיסוציאציה), ותחושות של בעיות גופניות. בסופו של דבר, מי שסבל ממירב תסמיני הטראומה, גם דיווח על מירב הבעיות הרפואיות.

לקריאה:

Rueness, J. (2021). Child abuse and physical health complaints in adolescence and young adulthood. Phd Thesis. Fculty of Medicine, University of Oslo. 

אמצעים חדשים לתיעוד קולותיהם של ילדים הסובלים מהתעללות

עבודת דוקטורט מאוסטרליה בדקה כיצד שירותי הרווחה במדינת ויקטוריה הקשיבו (או לא הקשיבו) לילדים שהיו בסיכון לפגיעה או להזנחה. החוקרת בחנה דוחות של 14 מקרים טרגיים שבהם בני נוער נפטרו, אך עוד לפני גיל שלוש הם כבר היו מוכרים לשירותים החברתיים. היא ניתחה את הדוחות בעזרת תיאוריות על התפתחות הילד וקשרים רגשיים, כדי לבדוק איך קולו של הילד בא לידי ביטוי במסמכים. המסקנה הייתה שבמקרים רבים – במיוחד כשמדובר בילדים צעירים – הילדים כמעט ולא קיבלו "קול" או ייצוג בתיעוד. דפוס זה מוכר גם ממדינות אחרות, וייתכן שאנשי הרווחה שמטפלים במקרים האלה חווים ריחוק רגשי לא מודע – כלומר, באופן טבעי מתייחסים לכאב של ילדים כמשהו פחות משמעותי מזה של מבוגרים. החוקרת מציעה לשנות את הדרך שבה מתעדים את נקודת המבט של הילד, ולהכניס כלי חדש לתיקי הרווחה, אותו היא מכנה "היומן הביוגרפי של הילד", כדי לוודא שהחוויה והקול של הילד לא ילכו לאיבוד כחלק מהטיפול בו.

לקריאה:

Ploeger, H. M. (2021). The significance of the child’s voice in child death inquiries (Doctoral dissertation, The University of Melbourne).

מיפוי גיאוגרפי של מקרי התעללות בילדים

מחקר אמריקאי בחן את הפיזור הגיאוגרפי של מקרי התעללות בילדים במחוז לוס אנג'לס, וניסה להבין מדוע מקרים כאלה נוטים להתרכז באזורים מסוימים. לשם כך, השתמשו החוקרים בשיטות חדשניות מתחום ניתוח רשתות. אחת ההשערות שהם בדקו היא שהתעללות בילדים מתפשטת כמו "נגיף חברתי" – כלומר, שכאשר מתרחש מקרה התעללות במקום מסוים, זה עשוי להשפיע על אחרים בסביבה לנהוג בצורה דומה. עם זאת, הם גם בחנו הסבר אחר: שהתופעה נובעת בעיקר ממצבים קשים כמו עוני, מחסור בשירותים, או סוגים אחרים של הזנחה מוסדית בשכונה.

הממצאים הראו שאכן יש "התקבצות" – כלומר, מקרים של התעללות נוטים להתרחש קרוב זה לזה, בטווחים גיאוגרפיים קטנים יחסית. אבל לא נמצאו עדויות חזקות לכך שהתופעה באמת "מדבקת" או מתפשטת כמו התנהגות חברתית. בסופו של דבר, המחקר הגיע למסקנה שהתנאים הכלכליים והחברתיים של השכונה הם ככל הנראה הגורם העיקרי לכך שהתעללות בילדים מרוכזת באזורים מסוימים.

לקריאה:

Barboza-Salerno, G. E., Thurston, H., & Freisthler, B. (2025). The spatial scale and spread of child victimization. Journal of interpersonal violence, 40(1-2), 121-152.

Available at: https://doi.org/10.1177/08862605241245388

תוכניות התערבות

סקירה בינלאומית חדשה בדקה אילו תוכניות עוזרות למנוע התעללות והזנחה של ילדים, במיוחד כאלה שפועלות עם הורים עוד לפני הלידה או זמן קצר אחריה. התברר שרוב התוכניות הקיימות לא מצליחות למנוע את הבעיה, במיוחד כשמדובר באימהות בהריון שנמצאות במצבים נפשיים וחברתיים קשים. מבין התוכניות שנבדקו, הנפוצות ביותר היו תוכנית "משפחה בריאה", "שותפות אחות ומשפחה", וכן "התחלה בריאה" ו"תוכנית להעשרת הורים וילדים". אבל רק חלק קטן מהן באמת הראו תוצאות טובות. התוכניות האפקטיביות ביותר היו אלו שנתנו להורים תמיכה מקיפה – למשל, ביקורים שבועיים של אחות בבית וביקורות של רופא ילדים, או תוכניות שבהן הורים קיבלו תמיכה מעמיתים, כולל עזרה בזיהוי צרכים, חינוך לבריאות בבית, וליווי בהורות. דווקא בתוכניות האלו, דווח על עלייה בזיהוי מקרים של התעללות.

לקריאה:

Tamon, H., Suto, M., Yoshitsugu, H., Maruyama, N., Ogawa, K., Takehara, K., Tachibana, Y., & Kawashima, R. (2025). Interventions for expectant and new parents designed to prevent child abuse and neglect in at-risk families: Systematic review and meta-analysis. Child Abuse & Neglect, 160, 107154.‏

חקיקה

בארצות הברית קיימים חוקים שמחייבים אנשי מקצוע לדווח לרשויות אם קיים חשד להתעללות בילדים. כמעט בכל המדינות יש רשימה של בעלי תפקידים שחייבים לפי חוק לדווח – למשל, רופאים, אחיות, מורים, עובדים סוציאליים, שוטרים ואנשי טיפול נפשי. יש גם מדינות שמחייבות אנשי דת ומומחי רפואה משפטית לדווח. ברוב המדינות האלה חלה חובה לעבור הכשרה מיוחדת שמכשירה לזהות מקרים כאלה ולדווח עליהם, וההכשרות זמינות באינטרנט דרך אתרי הממשלה. ישנן גם מדינות אשר לא מחייבות הכשרה, אבל בכל זאת מציעות מידע וכלים למי שרוצה ללמוד. חשוב לציין שבחלק מהמדינות לא רק אנשי מקצוע חייבים לדווח, אלא כל אזרח – גם אם הוא לא עובד בתחום טיפולי או חינוכי – מחויב לדווח אם יש לו חשד שילד עובר התעללות או הזנחה.

לקריאה:

Child Welfare Information Gateway. (2023). Mandatory Reporting of Child Abuse and Neglect. Available at: https://www.childwelfare.gov/resources/mandatory-reporting-child-abuse-and-neglect

סיכום

מהמחקרים שנסקרו בזרקור זה עולה כי ילדים העוברים התעללות או הזנחה נמצאים בסיכון גבוה יותר להיפגעות לא מכוונת, כמו תאונות, במיוחד כאלה שמובילות לצורך בטיפולים רפואיים. ילדים כאלה גם נוטים להשתמש יותר בשירותים רפואיים, כולל טיפולים נפשיים, במשך זמן רב אחרי האירועים. אחד ההסברים לכך הוא שאנשי מקצוע – כמו עובדים סוציאליים – לפעמים לא מצליחים להבין או לזהות בזמן את המצוקה של הילדים. בנוסף, יש קשר בין מקרי התעללות למצב הכלכלי והחברתי בשכונות שבהן הילדים גרים – למשל, אזורים עניים עם שירותים ציבוריים לקויים. נמצא גם שתוכניות אשר יכולות לסייע במניעת התעללות והזנחה הן בעיקר כאלה שמבוססות על ביקורי בית של אנשי מקצוע או מתנדבים שתומכים במשפחות. לבסוף, ניכר שהחוקים הנוגעים לדיווח על חשד להתעללות משתנים ממדינה למדינה בארצות הברית, ואין מדיניות אחידה.

המלצות ופעולות נדרשות

יש סיבות טובות לחשוב שאם נטפל טוב יותר בהתעללות והזנחה בילדים, נוכל גם למנוע חלק מהמקרים שבהם ילדים נפגעים בתאונות. בנוסף, מאחר שילדים החווים התעללות או הזנחה נוטים לפנות יותר לרופאים ולמרפאות, ניתן להשתמש בכך כסימן אזהרה אשר עשוי לעזור בזיהוי מקרים בסיכון. חשוב גם שאנשי מקצוע ייקחו ברצינות את מה שילדים מספרים על מה שעבר עליהם, במיוחד כשיש פגיעות חוזרות. כאשר מדובר בתוכניות התערבות, כדאי להתבסס על תוכניות שכבר הוכחו כמועילות, ובעיקר כאלה שבהן אנשי מקצוע ואנשים מהקהילה עובדים ישירות עם המשפחות. לבסוף, חשוב שמקבלי ההחלטות יקבעו כללים אחידים וברורים שמחייבים לדווח על חשד להתעללות או הזנחה, ויוודאו שהתהליך הזה לא מושפע מדעות קדומות כלפי קבוצות מיעוט.