גלי שחר אפרת, שאיבדה את בתה בתאונת דרכים, מונתה ליו"ר ארגון בטרם ומספרת כיצד האובדן האישי הפך למאבק להורדת מספר הילדים הנפגעים ולחיזוק הבטיחות
לכתבה במעריב – https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1272220
"היינו בנסיעה הגדולה לשדה התעופה. נסענו עם תינוקת, כלב, המון מזוודות ובני משפחה שהגיעו איתנו. במחלף הישן לנתב"ג נכנס בנו רכב הסעות במהירות מופרזת. רוני נהרגה כמעט במקום. הגיע די מהר אמבולנס, החזירו לה את הנשימה, אבל היא נפטרה בבית החולים. רוני הייתה ממש לידי, ומה שעברנו מאוד צרוב בי. זה גם להתמודד עם האובדן באופן אישי, גם ההשלכות הנוראיות של השכול.
"זה ללמוד לחיות מחדש בלי הבת שלי. החיים שלי לפני התאונה ואחריה שונים לחלוטין, גם מבחינת ההסתכלות על החיים, ההבנה מה חשוב ומה לא חשוב. אחרי התאונה, מאחר שהדירה שלנו כבר הייתה מושכרת והמכולות היו בדרך לקנדה, התגוררנו חודש במלון. לא כל כך ידענו מה לעשות. החיבוק של המשפחה היה קצת חיבוק דוב. אנשים היו באים, ופורצים בבכי".
מוות מיותר
חודש לאחר האסון הוחלט לנסוע בכל זאת לקנדה. "זה היה יותר בקטע של בריחה", מודה שחר אפרת. "היה קשה לי להישאר במקום שכל כך הכאיב לי. ביום שעשינו גילוי מצבה עלינו על מטוס. חיינו בקנדה, ובהתחלה לא רציתי לחזור. נורא כעסתי, כי למדתי מהמשטרה שלנהג הפוגע היו הרשעות תעבורה קודמות.
"הכתובת הייתה על הקיר. חשבתי שלא אחזור לפה, שאחיה חיים חדשים בקנדה. נולדו לי שם שתי בנות, כיום בנות 22 ו־20. אבל אחרי שמונה שנים הרגשתי געגוע לארץ. היה רצון לחזור ולהתמודד. ואמרתי שאם אני כבר חוזרת לישראל, אעשה כל מה שאני יכולה כדי למנוע את המוות הבא".
ב־2009 חזרה שחר אפרת לישראל. "התחלתי להתנדב בהמון פעילויות", היא מספרת. "תחת עמותת 'אור ירוק' שנאבקת בתאונות דרכים העברתי הרבה הרצאות להורים ולילדים. לאחר מכן השתלבתי בדירקטוריון של העמותה. כשנבחרתי לחברת מועצה בעיריית רעננה, מקום שבו גרתי עד לפני שנה וחצי, קיבלתי על עצמי את תיק הבטיחות בדרכים והתפטרתי מהדירקטוריון. המשכתי את הפעילות במסגרת המוניציפלית, הובלתי את העיר לזכות בפרסים כעיר בטוחה, עשינו הרבה פעילויות".
"הרגשתי צורך לעשות משהו אחר. במדינה כל כך רווית כאב ושכול, שבה איבדנו כל כך הרבה חיילים ואזרחים מאז 7 באוקטובר, הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו כדי שנוכל להילחם במוות המיותר בכל סוגי התאונות ולצמצם פגיעות במגוון תחומי החיים".
בטרם הוא ארגון הפועל לצמצום ממדי ההיפגעות וליצירת תרבות של בטיחות ילדים. על פי נתוניו, במהלך שנת 2025 נהרגו 101 ילדים ובני נוער בתאונות בבית, במרחב הציבורי, בדרכים ובמוסדות החינוך, ממוצע של יותר משמונה ילדים הרוגים בחודש. הנתונים דומים לאלה של שלוש השנים הקודמות. מפילוח הנתונים של 2025 עולה כי כמחצית מהילדים (50 מתוך 101) איבדו את חייהם בדרכים. מתוך ה־50, 19 היו הולכי רגל ותשעה רוכבי אופניים או כלי גלגלים קטנים.
בנוסף לכך, נתוני 2025 מראים ש־13 ילדים איבדו את חייהם בטביעה, 11 כתוצאה מחנק, ארבעה בתאונות טרקטורון, שני נערים נהרגו מפליטת כדור, ושני ילדים נהרגו מפגיעות הקשורות בבעלי חיים: פעוטה שננשכה על ידי כלב וילד שנהרג לאחר שנפל מסוס.
"כשקראתי את הנתונים על מספר תאונות הדרכים שהגענו אליו ב־2025 ועל מספר ההרוגים הכללי בהן הייתי על סף ייאוש", שחר אפרת אומרת. "אבל ייאוש הוא לא תוכנית עבודה. לכל ילד במדינת ישראל יש זכות בסיסית לחיות במצב בטוח, ואנחנו צריכים לממש את הזכות הזו. הנתונים מזעזעים, אבל צריך להמשיך לפעול כדי למזער אותם ולהביא את הנושא לרמת מודעות גבוהה יותר".
האתגר הטכנולוגי
"ארגון בטרם ציין ב־2025 30 שנות עשייה נפלאות", היא מספרת. "באמצעות פעילות ומרכז ידע ומחקר, ובעזרת שותפים רבים, הארגון הצליח להוריד את תמותת הילדים בתאונות ב־58% ולמנוע הרבה מאוד מקרי מוות של ילדים. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאתגרת. הלך הרוח במדינה, הסטרס, משפיע גם על תשומת הלב שלנו. הנתונים מראים, לדוגמה, עלייה דרמטית במספר הילדים שקיפחו חייהם בחנק, רובם פעוטות עד גיל 4. אנחנו עדיין לומדים את הנתונים, כל מקרה לגופו, אבל באופן כללי נראה שכיום תשומת הלב אינה כפי שהייתה".
והסכנות, כידוע, אורבות בכל פינה. "יש אתגרים חדשים שאנחנו מתמודדים איתם כהורים לילדים קטנים", ממשיכה שחר אפרת, "כמו סכנות ברשת, כולל טרנדים שצצים ועלולים לגרום להתנהגויות מסוכנות. מצד שני, יש כלים טכנולוגיים שיכולים לסייע לנו, כמו בינה מלאכותית שאפשר לרתום לפעילות. אנחנו הולכים לעשות הרבה מאוד שינויים בתחום. בסופו של דבר, ילדים לא מבינים שהם יכולים לסכן את החיים שלהם ברשת, וגם הורים לא מבינים מספיק את המשמעות הקשה של השימוש ברשתות חברתיות. הכוונה שלנו היא לתת תשומת לב גם לנושא הזה".
"שנייה אחת של חוסר תשומת לב עלולה לעלות בחיים של הילדים שלנו. לכן אני אומרת: עצרו, שימו לב. אין דבר יותר חשוב מהילדים. יש כל כך הרבה אירועים טרגיים מסביבנו, אז לפחות בכל הקשור לסביבה הביתית שלנו אנחנו צריכים לשמור".
בנוסף לתפקיד בארגון בטרם, שאותו היא ממלאת בהתנדבות, שחר אפרת משמשת מנכ״לית FORE, גוף לימודי חוץ והכשרת מנהלים באוניברסיטת רייכמן, ומייסדת־שותפה ומנכ״לית בבית הספר להייטק ו־AI של Google ואוניברסיטת רייכמן. כדי לעמוד באתגרי ארגון בטרם היא פועלת גם לגיוס כספים כדי שהוא יוכל להמשיך להתקיים.
"הרבה מאוד פילנתרופיה הופנתה לשיקום כתוצאה מהמלחמה. ארגונים חשובים, כמו בטרם, נפגעו בצורה מאוד קשה", שחר אפרת מסבירה. "יש ירידה משמעותית בתרומות, מעל 50%. הארגון זקוק למשאבים כדי שיוכל להמשיך לתפקד ולהפעיל את התוכניות החשובות שלו. זה אחד הדברים הראשונים שצריך לטפל בהם".
קרדיט: מעריב
