עלון מחקר – זרקור למחקר בקבוצות מיעוט

ספטמבר 2024 

דברי פתיחה

מחקרים מראים כי ילדים מקבוצות מיעוט מועדים להיפגעות יתר כתוצאה מתאונות בלתי מכוונות, וזאת בהשוואה לילדים השייכים לקבוצת הרוב. אך מהי בעצם קבוצת מיעוט? לפי הספרות הסוציולוגית, קבוצות מיעוט הן קבוצות שנחיתותן המספרית מביאה להדרתן מתהליכי קבלת החלטות כלל-חברתיים, כמו גם ממוסדות מרכזיים בחברה. כך, למשל, חברי קבוצות מיעוט נוטים להימצא בעמדת נחיתות במערכת המשפט, בשוק העבודה ובשוק הדיור. אומנם קבוצות מיעוט מוגדרות, בין היתר, על ידי היחס של הממסד כלפיהן, אך קיים בהגדרתן גם מרכיב סובייקטיבי. אכן, כדי להשתייך לקבוצת מיעוט חבריה מוכרחים לראות בשייכותם לקבוצה דבר מרכזי בחייהם. לפיכך, סוציולוגים מבינים כי חברי קבוצות מיעוט שואבים תחושת ערך ומשמעות מעצם שייכותם לקבוצה בעלת היסטוריה משותפת, המתאפיינת בהמשכיות בין-דורית. דוגמה מובהקת לשייכות מסוג זה היא השייכות לקבוצה אתנית-תרבותית נתונה (Van Amersfoort, 1978).

הנטייה של ילדים מקרב קבוצות מיעוט להיפצע ולהיהרג כתוצאה מהיפגעות בלתי-מכוונת הנה תופעה אוניברסלית. ניתן לזהות אותה במדינות רבות ובקרב קבוצות מיעוט מגוונות. לפיכך, אין כל בסיס לראות בתופעת ההיפגעות הלא מידתית של מיעוטים, נגזרת של מאפיינים תרבותיים ספציפיים של קבוצה כזאת או אחרת. אדרבה, אחד ההסברים הבולטים לתופעה הנו אי-שוויון בתקצוב ובהכנסה, אשר מאפיין את היחס הממסדי והרווח למיעוטים באשר הם. נסיבות אלו מביאות להזנחה תשתיתית, מבטאות קשיים תעסוקתיים, ותורמות ללחץ נפשי ולדחק בקרב ההורים, תוך עידודה של היפגעות לא מידתית בקרב ילדים השייכים לקבוצות מיעוט. בישראל, למשל, ישנו ייצוג יתר של ילדים מהחברה הערבית וילדים מהחברה החרדית בקרב אלו הנפגעים באופן בלתי-מכוון (דוח בטרם לאומה, 2023).

המסמך שלפניכם מפנה זרקור למחקרים רלוונטיים העוסקים בקבוצות מיעוט בארץ ובעולם, תוך התמקדות בתנאים אשר עשויים להטרים היפגעות. בתוך כך, הוא נוגע בצעדים רגולטוריים ובתוכניות התערבות עדכניות המיושמות בקרב קבוצות מיעוט שונות. מטרתו להצביע על היבטים ממסדיים המשפיעים על אוכלוסיות מיעוט, ואשר עלולים להשפיע על היפגעות ילדים מאוכלוסיות מיעוט, על מנת להבין טוב יותר את הכלים והמהלכים הנחוצים ליצירת שינוי עומק. אנחנו מאמינים כי הבנה מעמיקה של הגורמים המובילים לסיכונים מוגברים בקרב ילדי אוכלוסיות מיעוט הם הצעד הראשון לשינוי המגמות המזוהות, וליצירת מציאות בטוחה יותר עבור ילדים מכלל אוכלוסיות החברה.

בברכה,

אורלי סילבינגר

מנכ"לית ארגון בטרם

הפניה:

Van Amersfoort, H. (1978). ‘Minority’ as a sociological concept. Ethnic and Racial Studies, 1(2), 218-234.

מהמחקר בעולם

היפגעות מכוויות כתלות בשייכות אתנית

מחקר שבוצע באוניברסיטת צפון קרולינה, ארה"ב, בחן את הקשר בין שייכות לקבוצות מיעוט ובין היפגעות מכוויות בקרב ילדים. המחקר התבסס על ניתוח מטופלים מתחת לגיל 18 במרכז לטיפול בכוויות בצפון קרולינה, אשר טופלו בין השנים 2009 ל-2019. מתוך 4,227 מטופלים שהתקבלו למרכז, ילדים ממוצא אפרו-אמריקאי בלטו בייצוג יתר, כשהם מהווים 33.7% מהמטופלים ורק 22.3% מקרב האוכלוסייה במדינה. בקרב מטופלים ממוצא אפרו-אמריקאי נרשם אחוז חציוני גבוה יותר של פגיעה בשטח הפנים של הגוף ושהות ארוכה יותר במרכז הרפואי. מטופלים ממוצא אפרו-אמריקאי היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לעבור השתלת עור הלקוחה מגופם, בהשוואה לקבוצות אתניות אחרות. סיכוייהם הגבוהים יחסית של מטופלים אפרו-אמריקאים לעבור השתלת עור באו לידי ביטוי גם כאשר החוקרים פיקחו על משתנים מתערבים אפשריים דוגמת מיקומה של השכונה במדד הקיפוח האזורי של ארה"ב (Area Deprivation Index ) המאגד שבעה עשר פרמטרים חברתיים-כלכליים, כולל עוני, חינוך, תעסוקה ואיכות המגורים — כמו גם גיל, אחוז הפגיעה בשטח הפנים של הגוף וסוג הכוויה. החוקרים הסיקו כי ההצטלבות בין קיפוח חברתי ושייכות אתנית מחוללת סיכונים ייחודיים עבור מטופלים אפרו-אמריקאים.

לקריאה:

Holloway, A., Williams, F., Akinkuotu, A., Charles, A., & Gallaher, J. R. (2023). Race, area deprivation index, and access to surgical burn care in a pediatric population in North Carolina. Burns.

אי-שוויון אתני בטיפול הרפואי לאחר היפגעות מטראומה

ניתוח-על (Meta-analysis) של מחקרים שנערכו בארה"ב, בחן את סוגיית אי-השוויון בטיפול רפואי המוענק לילדים שאושפזו בעקבות היפגעות מטראומה. בניתוח נכללו מחקרים אשר עסקו בגורמים של שייכות אתנית, מעמד ביטוחי ורמת הכנסה, ובתרומתם הסיבתית של אלו לבריאותם של המטופלים.  עולה כי מטופלים בעלי ביטוח ציבורי סבלו מגישה מופחתת לשירותים רפואיים ונדרשו להמתין זמן רב יותר כדי לקבל טיפול אמבולטורי. ילדים אפרו-אמריקאים והיספנים היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לחומרת פציעה גבוהה יותר ולפחות עצמאות תפקודית לאחר השחרור. התברר גם כי קשיי שפה ומחסור בשירותי תרגום נמצאו בזיקה לתת-הניצול של שירותים וטיפולים אמבולטוריים. החוקרים הסיקו שאי שוויון בטיפול רפואי משפיע באופן מובהק על תהליך השיקום עקב טראומה.  במסקנותיהם החוקרים ציינו כי מחקרים עתידיים והתערבויות חינוכיות סביב הפחתת סטריאוטיפים וגזענות מערכתית עשויים להפחית את אי השוויון בטיפול. בראייתנו, גם אם אין לזלזל בחשיבותן של התערבויות חינוכיות, בהמלצות האופרטיביות של מחברי המחקר ראוי היה לשים דגש רב יותר על הצורך בחלוקה מחדש והשקעה של משאבים. זאת, במטרה להפחית את אי-השוויון המתועד במחקר הנדון ובפרט לאור המחסור הברור בתקצוב מספק וכוח אדם רלוונטי.

לקריאה:

Garg, A., Lobner, K., Song, J., Mitchell, R., Egbunine, A., & Kudchadkar, S. R. (2023). Social determinants of health in pediatric rehabilitation for children with traumatic injury: a systematic review. The Journal of Pediatrics, 113459.‏‏

המחקר בישראל

אי-שוויון אתני בישראל כתוצאה מהיפגעות מטראומה

מחקר ישראלי מצא הבדלים מובהקים בין מאפייני ההיפגעות מטראומה בקרב האוכלוסייה הבדואית בדרום לבין יתר תושבי הדרום. האוכלוסייה הבדואית היא המיעוט האתני הגדול ביותר באזור הדרום. המחקר הרטרוספקטיבי עקב אחר קבוצה מוגדרת של מטופלים לאורך זמן. המחקר נערך במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע בקרב יותר מעשרת אלפים מטופלים, ביניהם יותר מארבעת אלפים בדואים. לפי ממצאי המחקר, הנתח של גברים וילדים היה גבוה יותר בקרב הבדואים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית בדרום , כמו גם אחוז גבוה יותר  של היפגעות מכוויות ופינוי לבית החולים באמצעות רכב פרטי . אחוז ההיפגעות מכוויות בקרב ילדים בגילאים 14-0 היה% 84 בקרב הבדואים, לעומת% 49 בקרב האוכלוסייה הכללית. בקבוצת הגיל הצעירה ביותר (4-0) ההיפגעות מכוויות הייתה גבוהה פי שלוש בקרב הבדואים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית (5% לעומת 1.5% באוכלוסייה הכללית). מניתוח רב-משתני התברר כי המשתנים אשר ניבאו בצורה מובהקת את ההיפגעות החמורה מטראומה (ISS>16), היו מוצא בדואי, היות המטופל גבר, והגעה אל חדר המיון בלילה. נתון נוסף הראה כי תמותת מטופלי-פנים הייתה נמוכה יותר בקרב הבדואים (0.9% לעומת 2.8% באוכלוסייה הכללית). החוקרים הסיקו כי ממצאיהם משקפים את המחסור בגישה לתשתיות בסיסיות ולשירותי בריאות בקרב האוכלוסייה הבדואית בדרום הארץ.

לקריאה:

Cherki, M., Frenkel, A., Hassan, L., Klassov, Y., Bloom, S., David, C., & Shaked, G. (2022). Analysis of Trauma Injuries Among the Minority Population in Southern Israel—a District-Wide Study. Journal of racial and ethnic health disparities, 9(5), 1957-1964.

הקשיים הייחודיים של משפחות וצעירים ממוצא אתיופי בישראל

על מנת לבחון את האתגרים הייחודים הכרוכים בתהליך השתלבות קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, בפרט בכל הקשור ליחסים בין צעירים והוריהם, נערך מחקר מבוסס קבוצות מיקוד. בקבוצת המיקוד השתתפו 55 הורים וילדים מתבגרים מקרב הקהילה, שקודם לכן לקחו חלק בתוכנית המיועדת למשפחות בסיכון. בנוסף, התראיינו למחקר פעילים קהילתיים ממוצא אתיופי, בעלי ניסיון בעבודה עם חברי הקהילה. המחקר מצא כי ההורים חשו כי שוללים מהם את סמכויותיהם ההוריות, בעוד הצעירים חשו כי הם נאלצים לפעול לבד וללא תמיכה הורית. במובן זה, הצעירים חוו נסיגה (withdrawal) מהקשר עם הוריהם. חמש בעיות ספציפיות נמצאו כמחזקות דפוס זה: סטיגמות ואפליה, הבדלים תרבותיים ושפתיים בין הורים לילדים, העדר כוח או חוסר אונים במגעים עם הרשויות,  המתח הנלווה לתפקיד ההורי (בפרט העייפות כתוצאה משעות העבודה הרבות, הדחק ואי-היכולת להעניק זמן מספק לילדים) והשפעתה השלילית של שכונת המגורים. המחקר תיעד גם שלושה תהליכים המחזקים את חוסנה של הקהילה: לכידות קהילתית, חיברות תרבותי המלווה בגאווה אתנית ותרבותית ופיקוח הורי ערני ודרוך. לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מצביעות על הצורך בהתערבויות המעוגנות בתא המשפחתי, המסוגלות לקטוע מעגלים של שלילת סמכויות הוריות ולבנות על בסיס משאבי החוסן של המשפחות.

לקריאה:

Walsh, S. D., Getahune, S., & Kogan, S. M. (2023). Risk, resilience and family relationships among at‐risk Ethiopian immigrant youth in Israel: A focus group investigation. Family Process, e12915.‏

תוכניות התערבות מישראל ומהעולם

טיפוח כישורי הורות סביב התנהגויות בעייתיות

מחקר הערכה שבוצע בהולנד, בחן את יעילותה של תכנית המכונה "שנים מדהימות (Incredible Years)"‏. התוכנית נועדה לחזק את כישורי ההורות ואת רמת המעורבות ההורית בנוגע לחוויות בית הספר של הילדים, לקידום כישוריהם הלימודיים, החברתיים והרגשיים, ולהפחית בעיות התנהגותיות. התוכנית מועברת לקבוצות הורים בהתאם לגילאי ילדיהם: תינוקות (12-0 חודשים), פעוטות (3-1 שנים), גילאי גן (6-3 שנים) וגילאי בית ספר (12-6 שנים). בעוד שהתוכנית מיועדת לאוכלוסיות שונות, היא נתקלה בקשיים סביב הפנייה לקבוצות מיעוט אתניות ולאוכלוסיות מוחלשות מבחינה חברתית-כלכלית. אלה אוכלוסיות שמנהלי התוכניות נדרשו לגייס באופן פעיל כדי להבטיח את השתתפותן. לפיכך, המחקר שאף להעריך את הצלחת התוכנית להגיע אל אוכלוסיות אלו ולהיטיב עימן. במחקר השתתפו 154 משפחות מרקעים אתניים וחברתיים-כלכליים מגוונים. המשתתפים גויסו במרפאת חוץ המתמחה בטיפול פסיכיאטרי בילדים ומתבגרים, שמעניקה שירות בשכונות מעוטות יכולת. מהממצאים עלה כי התוכנית הצליחה להפחית דיווחים הוריים על התנהגויות חריגות, לצמצם דיווחי מורים על התנהגות היפראקטיבית והפרעות בריכוז, להגביר דיווחים הוריים על שימוש בשבחים ותמריצים במגעים עם הילדים, ולצמצם צעדים משמעתיים חמורים ובלתי-עקביים מצד ההורים. החוקרים הסיקו כי קבוצות מיעוט ואוכלוסיות מעוטות יכולת עשויות להפיק תועלת מהתערבויות מסוג זה.

לקריאה

Leijten, P., Raaijmakers, M. A. J., Orobio de Castro, B., van den Ban, E., & Matthys, W. (2017). Effectiveness of the Incredible Years parenting intervention for families with socioeconomically disadvantaged and ethnic minority backgrounds. Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology, 46, 59-73. doi:10.1080/15374416.2015.1038823

תכנית להפחתת היפגעות בקרב הבדואים בדרום הארץ

מחקר הערכה שבוצע באוניברסיטת חיפה תוך שיתוף פעולה עם ארגון בטרם לבטיחות ילדים, בחן את השפעתה של תוכנית התערבות בקרב האוכלוסייה הבדואית בדרום הארץ. מטרת התוכנית הייתה לצמצם היפגעות ילדים באמצעות תוכנית התערבות רב-ממדית ומותאמת תרבותית. התוכנית בוצעה בתיאום עם רשויות מקומיות ובהנחיית מדריכות בשכר מתוך תשע קהילות בדואיות בדרום הארץ, בין השנים 2014-2018. ההתערבות כללה תכנית למנהיגות צעירה, סדנאות בגני חובה ובטיפות חלב, הכשרת אנשי מקצוע, ביקורי בית, והסברה באמצעות רשתות חברתיות וקמפיינים. מטרת המחקר הייתה להעריך את השפעת תכנית ההתערבות על רמת ההיפגעות בקרב ילדים בדואים בגילאים 0-4 ו-5-17 בהסתמך על נתוני ביקורים במיון ואשפוזים לפני ואחרי תוכנית ההתערבות. שיעור גבוה של מוסדות חינוך לקחו חלק בתוכנית, וכ-20% מהמשפחות זכו לביקור בית. מהמחקר עלה כי חלה ירידה מובהקת סטטיסטית במספר הפניות למיון בקרב ילדים בשתי קבוצות הגיל האמורות בתקופה שלאחר תכנית ההתערבות (2018), לעומת התקופה שלפניה (2013). בעוד שאשפוזים באופן כללי לא הצטמצמו באופן מובהק, מספר האשפוזים עקב כוויות ונפילות הצטמצם באופן מובהק לאחר תוכנית ההתערבות. ממצא זה תואם את מטרות התוכנית לאור העובדה שהיא התמקדה בהיפגעות בסביבת הבית. מרכיב אחר של התוכנית עסק בניסיון לצמצם את תופעת הדריסה לאחור, ובהקשר זה לא נצפו שינויים מובהקים. לפי החוקרים, ממצא זה עשוי להיות תוצאה של מספר המקרים המצומצם יחסית, שמקשה על זיהוי סטטיסטי של הבדלים. החוקרים הסיקו כי תוכניות התערבות המטפלות בממדי בטיחות שונים (למשל, מאמצים בו-זמניים למניעת סוגי היפגעות מובחנים) בשיפור בטיחותם של ילדים.

לקריאה:

Myers, V., Malkin, G., Nir, N., Orr, D., & Baron-Epel, O. (2022). Evaluation of an intervention to reduce child injury in Bedouin communities in Southern Israel. Injury prevention, 28(1), 38-42.

‏רגולציה מהעולם:

במדריך שפרסם השנה משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם, מפורטות המלצות לחקיקה בלתי-מפלה, במטרה להתאים את הפעילות החקיקתית ברמת המדינות לדין הבינלאומי. המדריך סוקר מגמות רחבות של חקיקה בעולם, שתכליתן לצמצם אפליה על רקע אתני. על-פי המדריך, בחברות בלתי-שוויוניות נפגעות לא רק האוכלוסיות המודרות והמופלות, אלא גם החברה הכללית, הנוטה לסבול משלל בעיות בריאותיות וחברתיות, ביניהן אלימות, דחק וחסמים של ניידות חברתית.

המלצות משרד הנציב העליון לא מסתפקות בחיובן של מדינות לאסור אפליה לפי הגדרתה המקובלת, אלא גם תובעות פעולות יזומות (או פוזיטיביות– Positive Action) במטרה להיטיב עם אוכלוסיות מוגנות או מודרות. יתרה מזו, ההמלצות מתייחסות לצורך להבטיח גישה שווה לסביבה הפיזית, לתחבורה, לתשתיות, לשירותים ולמידע ותקשורת.

לקריאה:

Office of the High Commissioner for Human Rights (OHCHR). (2023). Protecting Minority Rights: A Practical Guide to Developing Comprehensive Anti-Discrimination Legislation. New York and Geneva.